ישראל: בודקים את המים – אבל רק עד שהם יוצאים מהברז

ישראל: בודקים את המים – אבל רק עד שהם יוצאים מהברז

אספקת המים לשתייה בישראל מבוססת בעיקר על שאיבת מי תהום, מים עיליים (מי הכינרת, מי מעיינות ונחלים) ומי ים מותפלים, שהם 80 אחוז מהמים המסופקים לצרכן הביתי. הבטחת איכות מי השתייה היא באחריות משרד הבריאות ומתואמת עם ספקי המים העירוניים, שאחראים לבדוק את איכות למים.

איכותם של מי השתייה נבדקת בקביעות על ידי ספקי המים, ונמדדים בהם מספר מדדים מיקרוביאליים וכימיים לפי תקנות בריאות העם (איכותם התברואתית של מי שתייה). דיגום לאיכות מי השתייה נערך במקורות המים, במתקני האגירה, במתקני הטיפול ובמערכות האספקה הציבוריות.

עם זאת, בבתים או במוסדות ציבור כמו בתי ספר אין חובה חוקית לבדוק את מי הברז. "תאגידי המים הם שאחראים על ביצוע הבדיקות בתוך רשת האספקה העירונית, אבל הם אחראים על התשתית, רק עד לנקודה של החיבור לצרכן״, מסבירה שרית כספי-אורון, ראש תחום מים, כימיקלים ובריאות בארגון "אדם טבע ודין". כך נוצר מצב שבו המים במוסדות ציבור, ובהם בתי ספר, נותרים ללא פיקוח מסודר.

באתר של משרד הבריאות אפשר לעיין בדו"חות תקופתיים של איכות המים מהשנים האחרונות, שבוצעו על ידי ספקי המים במוקדים שונים במערכת האספקה. "נתונים מהשנים 2016-2014 מראים כי התגלתה עופרת ב-35 אחוז מהדגימות, בריכוזים נמוכים מדרישות התקן של 10 מקג"ל (מיקרוגרם לליטר)".

ריכוזי עופרת החורגים מדרישות התקן נמצאו בשלושה אחוזים מהדגימות", מסכם דו"ח "בריאות וסביבה בישראל 2017" של הקרן לבריאות וסביבה, שפורסם לאחרונה. הדגימות הללו אומנם מציירות תמונה מערכתית של מצב איכות המים במערכת האספקה, אבל לא מייצגות את המצב בכל בית או מבנה שמקבל מים מחברת המים, מכיוון שבכל מבנה יש צנרת שונה ואביזרים שונים, ואלה משפיעים על איכות המים שצורכים תושבי המבנה.

הסכנה: מבנים ישנים

ב-2004 נקבע תקן ישראלי 5452, שמגדיר ״דרישות לגבי התאמתם לשימוש של מוצרים הבאים במגע עם מי שתייה (צנרת, אביזרים, שסתומים, ברזים) בהתייחס להשפעתם על איכות המים״. כמו כן, כדי לצמצם את חשיפת הציבור לעופרת ככל האפשר, עודכן התקן ב-2013 ונקבע שתכולת העופרת במוצרים הבאים במגע עם מי שתייה לא תעלה על 0.25 אחוזים. התקן החדש אמור היה לסתום את הפרצה שנוצרה ולוודא שאיכות המים בבתים ובמוסדות הציבוריים תקינה.

 

אף אחד לא יודע מה קורה בצנרת. מי שתייה בבית הספר(צילום: shutterstock)

כמו כן עודכנו תקנות מי השתייה, וניתנה אפשרות לצרכנים לבצע בדיקות במערכת המים הפרטית. על פי התקנות המעודכנות, כל צרכן, תושב, בעל עסק ובעל חברה יכולים לזמן את ספק המים שיבצע בדיקת מתכות – שאותם הצרכן צריך לממן מכיסו. מובן שרוב הצרכנים לא מודעים ל"זכות" זו, וכך אין תמונה ברורה של מצב המים בברזים שלנו.

רבים מבתי הספר בישראל נבנו לפני שנים רבות, ולכן יש בהם צינורות ואביזרי אינסטלציה ישנים שמכילים עופרת. במהלך השנים מתרחשים תהליכי בלייה של הצינורות, שיכולים לגרום לזליגה של עופרת לתוך מי השתייה. תקנות מי השתייה שעודכנו בשנים האחרונות לא חלות על מערכות האינסטלציה הישנות שקיימות ברוב בתי הספר. בנוסף, קשה לאכוף את התקנות לגבי השימוש בעופרת באביזרי צנרת, וייתכן שממשיכים להשתמש בחומרים שמכילים עופרת.

חששות אלו הובילו את משרד הבריאות ב-2011 לדגום באופן פרטני את מי השתייה בבתים פרטיים ובמוסדות ציבור ברחבי ישראל. "קיים חשש שחלק ניכר מהאביזרים במערכות האספקה הציבורית והפרטית אינם עומדים בדרישות התקן, גם בשל גיל המערכות וגם בשל אי הקפדה על ביצועו", נכתב בהקדמה לסקר. "העובדה שבארץ אין פיקוח סדיר וסביר על ביצוע עבודות שרברבות, ואין חובה לביצוען באמצעות בעל מקצוע, עלולה להביא להתקנת אביזרי צנרת לא תקניים, ללא הגנה בפני קורוזיה, ולתופעות של נדידת מתכות למים, והעלאת הסיכון לבריאות הציבור".

בסקר נבדקו 272 אתרים בלבד ומהם רק 41 מוסדות ציבוריים. הבדיקה שנערכה במוסדות ציבור (בתי חולים, מלונות ובתי ספר) מעלה תוצאות מטרידות: עופרת נמצאה ב-12 אחוז מהדגימות, וב-2 אחוזים מהדגימות נמצאה עופרת בריכוז שהוא מעל התקן.

שבע שנים חלפו מאז הבדיקות בבתי הספר. מה המצב שם כיום? כיום אין דרך לדעת.

הסכנות שבעופרת: בעיות התפתחות ומחלות לב

כאמור, תינוקות וילדים רגישים במיוחד להשפעות המסוכנות של עופרת. גופם סופג יותר עופרת מאשר מבוגרים: מבוגרים סופגים רק כ-10 אחוזים מהעופרת שאליה נחשפו, ואילו ילדים סופגים עד 70 אחוז. העופרת יכול להשפיע כמעט על כל מערכות הגוף. בקרב מבוגרים היא עלולה להשפיע על הכליות ועל מחלות לב וכלי דם. אצל ילדים, אפילו רמות נמוכות של עופרת בדם יכולות לגרום לבעיות נוירו-קוגניטיביות. ״חשיפה של ילדים לעופרת היא מזיקה, ועדיף להפחית אותה ככל הניתן״, מבהירה כספי אורון. ״חשיפה אצל ילדים פוגעת בהמשך ההתפתחות שלהם ויכולה לפגוע באינטליגנציה ובהתנהגות. היא יכולה לגרום לפגיעות נוירולוגיות שאצל מבוגרים אינה מתרחשת, ולכן צריך לפעול ביתר זהירות במוסדות שמשרתים ילדים״.

 

סופגים 70 אחוזים מהעופרת שבמים. ילדים(צילום: shutterstock)

התקן הישראלי להימצאות עופרת במים, המבוסס על תקינה אירופית והמלצה של ארגון הבריאות העולמי, עומד על 10 מקג"ל, אך הוא מבוסס על "יכולות אנליטיות וטיפוליות" – כלומר על יכולת המדידה של המכשור הקיים. לשם השוואה, לפי הסוכנות האמריקנית להגנת הסביבה, היעד לריכוז של עופרת במים צריך להיות אפס, מאחר שכיום ידוע שאין רמת חשיפה לעופרת שנחשבת בטוחה לילדים.

האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים אף עדכנה לאחרונה את הנחיותיה וקבעה שגם רמות נמוכות של עופרת יכולות לגרום נזקים בלתי הפיכים ברמה הקוגנטיבית, ההתפתחותית וההתנהגותית.

גם בעמדת משרד הבריאות הישראלי על אודות עופרת נכתב שיש ״לשאוף לצמצום החשיפה למתכת זו ככל האפשר, בדגש על קבוצות בעלות רגישות-יתר לנזקיה הבריאותיים״.

חשש נוסף שמתעורר בימים אלה נובע מהגדלת השימוש במים מותפלים במערכת אספקת המים של ישראל. שינוי בתמהיל המים, שגורר שינוי בהרכב הכימי שלהם, יכול להשפיע על תגובת הצנרת למים – דבר שעשוי לעודד פליטה של עופרת. זה בדיוק מה שקרה באסון העופרת בפלינט, שם הוחלף מקור המים של העיר, דבר שגרם לשינוי כימי במים ולדליפת עופרת מהצנרת.

"מאחר שבדיקת מתכות כבדות אינה מתבצעת דרך קבע במי ברז בבתי מגורים או במוסדות בישראל, לא ידוע אם כמויות גדולות יותר של מים מותפלים במערכות האספקה משפיעות על זליגת עופרת ומתכות כבדות אחרות למי הברז", מתריע דו"ח בריאות וסביבה בישראל 2017.

אם לא נבדוק – איך נדע?

צמצום החשיפה דורש קודם כול לדעת אם יש חשיפה, ואת זה לא נדע אם לא נבדוק. משרד הבריאות דיווח לאחרונה על כוונתו לערוך סקר נוסף שבו תיבדק גם איכות המים במוסדות החינוך. מתי בדיוק זה יקרה ובאיזה היקף – כל זה עדיין לא ידוע.

כספי אורון מברכת על ההחלטה וממליצה ״להתחיל בבתי הספר הישנים יותר, שבהם ידוע שהתשתית לא לפי התקן החדש, להמשיך על פי שנת בנייה ולוודא שאיכות המים עומדת בתקן, ובמידה שלא – להכין תוכנית להחלפת התשתית".

כל עוד אין נתונים על איכות המים בבתי הספר וספקי המים לא מחויבים לבצע בדיקות למים, כספי אורון מדגישה ש"חשוב שהורים ומנהלי בתי הספר יידעו שיש להם זכות להזמין את ספק המים לערוך בדיקות במערכת המים״. בדיקת מתכות כבדות ובהן עופרת תעלה כ-500 שקל, והמחיר יעלה אם ייבדקו גם מזהמים בקטריאליים, עכירות ועקבות חומרי חיטוי. ״אומנם מדובר בסכום לא מבוטל", היא מוסיפה, "אבל אם קיים חשש, כדאי להתארגן כמוסד ולערוך כמה בדיקות, כדי לראות אם יש בעיה שיש לטפל בה".

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

מאמרים נוספים

A.Q-BAR במבצע חגי תשרי מרענן במיוחד

  • סננים
  • נורות UVC
  • תחזוקה ל3 שנים

ב83 ש"ח לחודש בלבד!